מחשבות על אמנות ועיצוב

אלמנט אמנותי מתוך פרוייקט nitinots צילום:מיכל כהן

קווים מגבילים?

אחד הדברים שאני מתבוננת בהם תמיד בעבודה שלי הוא הפער שבין עיצוב לאמנות

עיצוב, לכאורה הוא פונקציונלי , אמור לפתור בעיה. הוא נמדד בתוצאה, בבהירות, 

ביכולת שלו לשרת מטרה.

אמנות, לעומת זאת, לא חייבת דבר. 

היא יכולה להיות פתוחה, לא פתורה, אפילו לא נוחה.

עיצוב כפתרון, אמנות כשאלה

אם מנסים לנסח את ההבדל בצורה חדה:

עיצוב שואל "איך זה עובד?”

אמנות שואלת "מה זה אומר?”

ובכל זאת, בעבודה שלי, אני מגלה שוב ושוב שבעצם אמנות ועיצוב הם לא קווים מקבילים הם יודעים להתמזג הרבה פעמיים ולשרת אחד את השני.

איור שהופך לאלמנט קיר במרכז דג'אני משחק לילדים של קווים נעלמים שממגלים בעזרת צבע על צבע 

הרבה מהפרויקטים שאני עובדת עליהם מתחילים דווקא ממקום לא פונקציונלי, ברור שתמיד יש לקוח ומענה לצרכים שלו וזה הבסיס לכל תחילת עבודה אבל בתחילת תהליך של עיצוב הרבה פעמיים אני אתחיל דווקא ממחשבה על צבע, תחושה, טון. לפעמים זו פלטה שמובילה את כל השפה, לפעמיים זו יצירה שתהיה נקודת ההתחלה שאליה כל הפרטים התחברו.

ציור קיר בסגנון "בסקיה" במשרדי חברת signiy   ציור משותף עם האמנית איילת גד 

במובן הזה, בתהליך העיצוב אני לא מחפשת רק "לסיים” פרויקט. אני מחפשת לפצח אותו.

להביא אותו לשלב הרמוני שכל החלקים מתחברים בו, אפילו שיש אתגרים כמו תקציב למשל....

הפיצוח הזה קורה הרבה פעמים דווקא שמכניסים לתהליך העיצוב אלמנטים ששייכים לעולם האמנות—חופש, אינטואיציה, 

זה יכול להיות חוסר סימטריה מכוון, צבע שלא "אמור לעבוד”, קומפוזיציה שמרגישה לא יציבה—אבל דווקא שם נוצר עניין.

ואולי לכמה רגעים אפילו חוסר ודאות יכול להניע תהליך.  

אז אולי הפער בין אמנות לעיצוב הוא לא באמת פער.

אלא שני מצבים המתקיימים בתוך אותה עבודה.

לא כהפרדה—אלא כשכבה.

אולי זה המתח ביניהם ובמתח הזה,  שם הדברים המעניינים באמת קורים.